על הסיפור

== מבנה הסיפור ==

אקספוזיציה - שמתארת את המקום, את חיי הפרעושים.

החיה שנבחרה היא פרעוש (גם בגלל קרקס הפרעושים) וגם כדי לתת הזדמנות
לחיה פחות אהודה לייצר תוצאה בלתי רגילה.

בסיפור יאהבו אותם והם יהיו הגיבורים בגלל תכונה אחת, דבר אחד שהם טובים בו,
שהם הקופצים הטובים ביותר בטבע.

הם חיים בתוך תקרת זכוכית שלא קיימת באמת, יחד עם זאת כולם יודעים וחושבים שכן.

 == הדמות הראשית ==

ג'וש הוא פרעוש רגיש לחלוטין שאוהב לעשות ספורט, אוהב לקפוץ, פרעוש סקרן ומלא קונפליקטים פנימיים וחיצוניים.
קונפילקט בין הרצון שלו והפחד שעוצר אותו:
פנימי - הפחד, חוסר האמונה שלו, המחשבות שלו.

חיצוני - ההורים שלו שעוצרים אותו (החוץ למעשה הוא המראה של הפנים שלו),

הסביבה שלא מאמינה שאפשר לעשות את זה ומקובעת במחשבה שלה.

חידוד הקונפליקט: 

הנמלה טרמפולינה - הם מתחברים ורוצים לצאת למסע עד שטרמפולינה הנמלה
מתחילה להתייאש מזה שהוא לא מוכן. יחד עם זאת הנמלה לא מוותרת עליו, מחפשת רעיון!

ובעצם הם בוחרים לשחק פרה עיוורת. הרעיון היה של ג'וש בסיפור, זה משחק שהם משחקים בד"כ - לפי ההבנה של הכללים ובמהירות שבה הם שיחקו.
טרמפולינה מותחת את גבולות היכולת שלו בזה שהיא מתרחקת וגורמת לג'וש לעשות את הבלתי אפשרי מבחינתו.
והסיפור מסתיים בצורה שהוא מצליח לעשות פריצת דרך עבורו ועבור כל הסביבה שלו, רק בגלל שהוא העז לחשוב ולחלום, בזמן שכל הארץ שלו נשארת תקועה וחסרת אמונה.

על הכריכה האחורית כתוב: "גם אנחנו נולדים לתוך מציאות שיש בה גבולות וחסימות, אך אם נדע לעצום עיניים, לחלום, ולזנק באומץ, נוכל לגלות בתוכנו מרחבים ללא גבולות."

 == המסר ==

אנשים רגילים מסוגלים לעשות דברים בלתי רגילים.
גם אם כל העולם יגיד לך שמשהו לא אפשרי, תמיד מומלץ להשאיר מקום של ספק ליצר הסקרנות,
לדמיון ולאמונה שאולי לך ניתנה הזכות להיות האדם שעומד לנפץ את תקרת הזכוכית.

בנוסף, העולם הוא כזה שהאנשים הקרובים אלינו,
הרבה פעמים דוקא הם אלה שעוצרים אותנו מדאגה ומאכפתיות ומההבנה
שמה שהם לא מסוגלים לעשות הם אומרים לנו שהוא בלתי אפשרי.
האנשים האלה הם למעשה מראה של המחשבות והפחדים שלנו.
הרבה פעמים אנחנו מתייעצים איתם כדי שיציפו לנו את הספקות מהחשש לעשות את הפעולה.

== הדמויות ==

הפרעוש - מייצג חיה שהיא פחות אהודה אבל עם חשיבה מקורית ועצמאית ובסיפור
אנחנו מנצלים את התכונה הטובה ביותר שלה, להראות שלכל אחד יש משהו טוב, אפילו לפרעוש!
הנמלה - בספר משלי כתוב "לֵךְ אֶל-נְמָלָה עָצֵל, רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם",  מייצגת את החריצות, את האדם הראשון שמאמין בו ועוזרת לו לפרוץ את המחסום. היא רוצה להראות לו שזה כן אפשרי. היא בעצם מקור העוצמה של הפרעוש הסקרן.

הזוגיות בינהם - מייצגת את החברות בין אנשים, ואת העוצמה שיש בסביבה אוהדת.

האקספוזיציה והנמלה: מטרתה להראות לנו שתמיד יש לנו סביבנו אנשים קרובים, שלא אוהדים את מה שאנחנו עושים, יחד עם זאת יש תמיד אדם אחד שמאמין בנו.

 ==מספר דברים ורעיונות שנכתבו מאחורי הסיפור ==

בזמן כתיבת הספר לאבא שלי ז"ל היה הליכון על כדורי טניס, וההליכון נכנס גם בסיפור כמובן :)



בימים שכתבתי את הספר כל הזמן הייתי עושה עם הבן שלי,

"אני גיבור על" והרמנו את הידיים בצורה הבאה…



המחשב של אפל בגרסת הפרעושים:



החזון של ג'וש מול העיניים במראה: הוא עומד לבד אבל רואה את התמונה העתידית והמיטבית עבורו:



וכמובן שאני אוהב לנגן בגיטרה ובמפוחית ולכן ג'וש מופיע ככה בסיפור,
והבת שלי היתה בחוגי ריקודים ובהתעמלות קרקע.




וכמובן תמונת המבוא שמטרתה להראות את האווירה בסיפור: 

שכוללת האנשה לפרעושים שקוראים עיתון, יושבים במסעדות, הולכים לדוג,
יושבים על ספסלים, הולכים ללונה פארק, גרים בדירות, שוחים בבריכות,
עובדים (לדוגמה השען), הולכים לסופר, משחקים במגוון משחקים שונים.
ומבחינתי היתה חשיבות לכמות הפרעושים שיהיה מגוון רחב ומעניין.

תגובה 1:

  1. נשים יקרות,
    אני רוצה לתת לכן משוב ממקום אחר.
    ממקום אישי שלא קל לשתף ולדבר עליו.

    אני ואמא שלי בת 67🌹

    אמא שלי כבר שנים שהיא נמצאת במצבים רגשיים.

    💁‍♀️זה החל מגיל 37 לאחר שחוותה גירושין מאבי ז"ל.
    ההתמודדויות שלה היו קשורות לדכאונות,
    תלותיות, חרדות ופחדים,
    חוסר אמונה באנשים והסתגרות בתוך הבית.
    והוסיפו על כך שהיום היא גם שוכחת המון.

    בכל מפגש עם אמא אני מחפשת דרכים לעזור לה להיות עצמאית עם אמונה עצמית ככל האפשר.

    את ליאור עקירב מכירה מקרוב.
    השתתפתי במפגש עסקים שלו ובסוף המפגש הוא העניק למשתתפים את הספר במתנה.
    ברגע שקיבלתי את הספר חשבתי על אמא שלי.

    כבר באותו ערב באתי לאמא שלי עם הספר 📘והתחלתי לקרוא לה ובכל שלב ושלב דיברנו על הדמויות, בכל פעם שאלתי אותה :
    מי הן הדמויות❓
    מהן החלומות שלהם❓
    אילו אתגרים❓

    ולאחר כמה פעמים שהיא שכחה מעט ו"רמזתי לה 😉" היא הבינה את הסיפור לעומק והיא הייתה מחוייכת מאוזן לאוזן.

    שאלתי אותה גם אם היא זוכרת מי נתן את הספר📘 ומי כתב❓
    והתשובה הייתה של : "חבר טוב שלך שהיה חולה ורצה לעזור לאחרים".

    בסוף הסיפור שאלתי אותה מה את לומדת על עצמך❓
    והיא אמרה:
    "שאני יכולה לזכור...ושגם שקשה צריך לנסות עוד".

    ובנימה, זו אסיים במשפט שמוביל את דרכי כאשר אני חושבת על אמי היקרה שתזכה לחיי אושר ובעיקר שלא רחוק היום שאגיע לשם :
    "אל-תשליכני, לעת זקנה; ככלות כוחי, אל-תעזבני".

    ליאור היקר 🎖,
    המון תודה על ספר מעצים, מעורר השראה וגם על האתר עם הכלים הנהדרים , תרגילים ודפי עבודה "וואו" כל המסע הוא חוויה.
    תודה מה💗 על נתינה והשראה גם לאחרים.

    בברכה ובהמלצה חמה,
    דגנית אור

    השבמחק